בשל היות הכתף מפרק ייחודי, בעל טווח תנועה הגדול ביותר בגוף, הכתף חשופה לפגיעות רבות, הן גרמיות (עצם) והן ברקמה הרכה (גידים/רצועות). הגיל הינו מרכיב חשוב באפיון פגיעות הכתף.
באוכלוסייה הצעירה, עיקר בעיות הכתף נובעות מפציעות ספורט, והנפוצות יותר הן אי יציבות של הכתף (פריקה), בה ראש עצם הזרוע יוצא אל מחוץ למפרק ומלווה בקרע של רצועות ופגיעה גרמית. פגיעות ספורט, בהן יש פעילות ניכרת של הזרוע מעל גובה הכתפיים ומתמקדות ברקמה הרכה שמייצבת את הכתף (לברום) או בגידים שעוטפים את הכתף. לפציעות אלה מתווספים שברים בעצמות הכתף שנובעים מחבלות נפילה, ולאחרונה עקב הפופולריות ההולכת וגוברת, נפילות מאופניים. בבדיקת מאפייני הפגיעות כתוצאה מחבלות אופניים, מצאנו שכיחות גבוהה של שברי עצם הבריח.
לעומתם, בגיל המבוגר חבלה לכתף תתאפיין בשבר של ראש עצם הזרוע. פתולוגיות נוספות האופייניות לגיל המבוגר, הינן כאלה הנובעות משינויים ניווניים, משחיקה ומהזדקנות של הרקמות. בגיל הביניים (עשור חמישי/שישי לחיים) נמצאו הסתיידויות (משקעי סידן בתוך מרקם הגיד) ותסמונת הכתף הקפואה בה מתפתחת דלקת קשה המלווה בכאב עז והגבלה בתנועה, ולרוב חולפת לאחר למעלה משנה.
בחלק גדול מהמקרים ההעדפה היא להפנות את החולה תחילה לטיפול שאינו ניתוחי וכולל פיזיותרפיה ותרופות לפי הצורך. אם הטיפול נכשל, עומדת לרשותנו קשת רחבה של פתרונות כירורגיים. בשל מורכבות זו, תחום כירורגיית הכתף צבר תאוצה רק בשלושה העשורים האחרונים. עד שנות ה 90 בוצעו כל ניתוחי הכתף באמצעות חתך עורי וחשיפת הפרק עם שיעורי הצלחה משתנים. עם התפתחות התחום הזעיר פולשני (ארתרוסקופיה), שבה נעשה שימוש בסיב אופטי המוחדר למפרק דרך מספר חתכים, חלה מהפכה בתחום ניתוחי הכתף. היתרון של ניתוחים בשיטה הזו הוא שהיא מספקת תמונת מצב מצוינת של המפרק ושל הפגמים. התמונה שרואה המנתח בצג מגדילה בצורה משמעותית כל נגע במפרק, ובעיות מסוימות ניתנות לאבחון רק בשיטה הזו.
אחד התחומים שזכה להתקדמות טיפולית בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית הינו הקרעים בגידי השרוול המסובב (Rotator Cuff). השרוול המסובב הוא שם לקבוצה של ארבעה שרירים/גידים העוטפים את ראש עצם הזרוע במעין שרוול. שרירים וגידים אלה אחראים על הנעת הכתף ועל טווח התנועה.
קרע או דלקת בגידים ושרירים אלה, הנחשבים לשכיחים בבעיות הכתף ומערבים כ 0%5-90% מהאוכלוסיה המבוגרת, יתאפיין בכאב, קושי בהרמת היד וחולשה בעת ניסיון להרים חפצים. במקרים אלו יש לפנות למרפאה של מומחה כתף. על סמך הכאב והמגבלה בהנעת הזרוע יכול המומחה להעריך את סוג הפגיעה ואת חומרתה. לבדיקה הזו מתווספים אמצעי אבחון נוספים כמו צילום רנטגן, אולטרסאונד, MRI או ,CT שבעזרתם מאבחן המומחה את סוג הפציעה ומציע טיפול מתאים. הטיפול בבעיה מורכב ודורש ניסיון. ככלל, אחרי השלמת הבירור ושלילת בעיה אחרת, מקובל להתחיל בפיזיותרפיה, שכוללת תרגילים לחיזוק הגידים שאינם פגועים לצד נטילת משככי כאב ונוגדי דלקת. על החולה להקפיד לבצע את הטיפול על בסיס יומיומי. במידה ולא חלה הטבה, ניתן לשקול הזרקה של סטרואידים לכתף, אם כי נטייתנו היא להימנע משימוש בטיפול זה בשל החשש מנזק מצטבר לאיכות הגיד. גישה זו קיבלה הוכחה מדעית בשנה האחרונה, עם הופעת פגיעה בכוח הגיד ואף באיכות ומרקם העצם הסמוכה, לאחר הזרקות חוזרות לכתף.
אם למרות הטיפול השמרני חלה ירידה משמעותית באיכות החיים, מומלץ לעבור טיפול ניתוחי.
מטרת הניתוח היא לנטרל את הגורם לנזק לגיד ולתקן את הגיד. שלוש גישות ניתוחיות אפשריות לטיפול בבעיה: הראשונה היא ניתוח פתוח, שבו מבצעים חתך בעור וחושפים את המפרק אחרי הפשלת השרירים. השנייה היא ניתוח ארתרוסקופי, והשלישית היא שילוב בין שתי השיטות.
טיפול ביולוגי: אחת הסיבות לכישלון טיפול ניתוחי לתפירת הגידים היא בהעדר חיבור של הגיד לעצם. בניסיון לשפר בעיה זו, ביצענו ניסיון שימוש במרכיבי דם המכילים ריכוז רב של תאי ריפוי Platelet-Rich Plasma (PRP) . למרות שמצאנו חיבור מהיר יותר של הגיד לעצם לאחר הזרקת החומר, עדיין לא ברורה ההשפעה ארוכת הטווח.
במקרה של איחור באבחנה ובטיפול, עלול להיווצר מצב שבו הגיד כבר אינו בר תיקון. פיתוח חדשני שבוצע כאן בישראל הינו של הכרית/בלון ״InSpace״ תת-אקרומיאלי, המוחדר בשיטה ארטרוסקפית. הבלון מרחיק את התפוח מהאקרומיון, ממרכז ראש עצם הזרוע לתוך מקומו בצלחת הגלנואידלית וכך מאפשר טיפול פיזיותרפיה יעיל יותר. במעקב של מעל 5 שנים, אצל 85% מהמקרים חל שיפור ניכר בכאב ובתפקוד וזאת תוך זמן החלמה מינימלי. במקרים שמתפתחת גם שחיקה של הסחוס, הפתרון האלגנטי של הבלון לא ישים ויש לבצע החלפת כתף. אין מדובר בהחלפת הכתף הסטנדרטית לאור העדר גידים תקינים, אלא במשתל הפועל כעין “כתף הפוכה”. פתרון זה מהווה פריצת דרך מחשבתית וחדשנות יוצאת דופן ולאור הצלחת הטיפול הורחבו התוויות השימוש במשתל זה.
בכלל, נושא החלפות מפרק הכתף השתנה ללא הכר בשני העשורים האחרים. אם היה מקובל לחשוב שניתוח להחלפת כתף שמור למקרים קיצוניים ובעל הצלחה בינונית, בעיקר בשל חוסר הבנה בתפקוד הכתף ופרוטזות מיושנות חסרי ורסטיליות, ההבנה בתפקוד המורכב של הכתף, המבנה הייחודי ופיתוח משתלים בעלי אפשרות התאמה אישית הביאה לתוצאות תפקודיות מרשימות. רמת התחכום והתכנון הובילה לשימוש בחומרים המשמשים לתעשיית החלל, ופיתוח תוכנות מחשב העוזרות בתכנון ניתוחי קפדני עד להרכבת משתל המתאים ספציפית למטופל. שיעורי הצלחת הניתוח להחלפת כתף הינם פנטסטיים ושביעות הרצון עומדת סביב 90% בשיפור בתפקוד ובכאב. אורך חיי המשתל עלה אף הוא. באירופה ובארה”ב שיעור החלפות הכתף עומד על 14/100000 לשנה בעוד בארץ השיעור הנו סביב 3-4/100000 בלבד, וזאת בשל חוסר מודעות ציבורית והדעה הקדומה לגבי תוצאות הניתוח. אין ספק שתחום רפואת הכתף נחשב בין המתקדמים באורתופדיה וכך גם תחום המחקר בו.
