אי יציבות של הכתף

היסטוריה

‫תיאור ראשון של אי יציבות של מפרק הכתף (Gleno -Humeral Instability) קיים בדפי ההיסטוריה לראשונה בפפירוס אדווין סמית (2500 עד 3000 לפנה”ס).

חוסיין מדווח על ציור בקבר של Upuy שהיה אמן ופסל בתקופת רעמסס השני ובו מודגמת החזרת כתף בשיטה דומה מאוד לשיטת Kocher.
תיאור מפורט על פריקת כתף ניתן למצוא בתיאורו של היפוקרטס לפני כ-2,400 שנים. היפוקרטס תיאר מספר שיטות להחזרה של הכתף שמהם נותרה שיטת היפוקרטס להחזרה של הכתף.

שכיחות פריקות

‫קורנר מצא שכיחות של 17 מקרים של פריקות כתף לשנה לאוכלוסייה של 100,000 תושבים. 12.3 מהפריקות הן ראשונות, ומתוך אלה 97% הן פריקות קדמיות. Hovelius

עקב במהלך 10 שנים במחקר פרוספקטיבי אחר פריקות כתף ב-257 נבדקים צעירים מגיל 40, ומצא כי הגורם הפרוגנוסטי החשוב ביותר לפריקה חוזרת הוא גיל הנבדקים.

שיעור הפריקות החוזרות בקרב אנשים צעירים מגיל 25 היה לפחות 60% לעומת פחות מ-25% בנבדקים מבוגרים מגיל 34. רק מחצית מהנבדקים שבהם אירעה פריקה חוזרת עבר ניתוח, חלקם התייצבו וחלקם המשיכו לחיות עם אי היציבות.

שיעור פריקות חוזרות הודגם עד לכדי 92% בצעירים (צוערים באקדמיה צבאית בווסט פוינט).

אבחון וטיפול

במקרה של פריקת הכתף, האורתופד ייקבע בחזרה את המפרק למשך מספר שבועות ולאחר מכן יהיה צורך בטיפולי פיזיותרפיה. לציין שהסיכוי לפריקות חוזרות אצל אדם צעיר, פחות או יותר, סביב גיל 20 שנים, נע בין 57% ל-92% , לפי החוקרים השונים. הערכים השונים תלויים ברמת העיסוק הפיזי ופעילות ספורט, סוג הספורט,

ספורט מגע, הדורש הרמת היד מעל גובה השכמה וכו’. במידה ומדובר בספורטאים, ברוב המקרים יבוצע הליך כירורגי על מנת למנוע פריקה חוזרת.

פריקה חוזרת בכתף

כאשר קיימת פריקה חוזרת ונשנית של הכתף, על האורתופד לבצע קודם בדיקה גופנית מקיפה על מנת לבדוק את גמישות הכתף, גמישות כל המפרקים של הגוף כדי לגלות סימנים של אי-יציבות. את מצב הרקמות והמבנה של המפרק ניתן לבדוק על ידי הזרקת חומר ניגוד למפרק לבצעה בדיקה בתעודה מגנטית. אותו חומר יצבע את הרקמות הרכות ואת האזורים בהם ישנו ניתוק (רצועות או גידים).

מטופל עם פריקות כתף חוזרות לרוב ילווה בממצא קליני : 50% ידגימו קרע בגיד ופגיעה שרירית במייצבי כתף עד גיל 40, וכ- 80% מהאוקלוסיה מעל גיל 60 ידגימו קרע בגיד ופגיעה שרירית במייצבי הכתף. פגיעה בעצב השחי מופיע בכ 20% הנפגעים ולאחר 10 שנים מתפתחת אטרופיה שרירית אצל 20% סובלים מפריקות חוזרות.

דרכי הטיפול:

מעבר לטיפול השמרני עם תרופות ופיזיותרפיה, כאשר הוחלט לבצע התערבות כירורגית לרוב יבוצע הניתוח בשיטה הארתרוסקופית.

מדובר בתהליך כירורגי פולשני זעיר, בו מבצעים מספר חתכים קטנים של פחות מ-1 ס״מ כל אחד, דרכם מחדירים סיבים אופטיים כאשר בקצה של אחד מהם מורכבת מצלמה המאפשרת להציג את הנעשה בהגדלה של פי עשרות על מסך ׳׳34 ותוך כדי כך לתקן את הגידים ואת הרצועות ואף לקבע את הרקמות למבנה הגרמי על-ידי עוגנים זעירים וחותים חזקים במיוחד.

ניתוח מסוג זה הוא קצר ויעיל יותר וכמעט ללא צלקות. מלבד זה, תהליך השיקום אחרי הניתוח הוא קל ומהיר יחסית.

במטופלים שסובלים מפריקת כתף חוזרת ונשנית, כאלה שהטיפול הניתוחי השגרתי לא מסייע להם וסבלים פגם גרמי (בגלנויג ובראש צם הזרוע) מומלץ לבצעה הניתוח על שם לֹטרג׳ט. שיטת הלטג׳רט אינה חדשה, היא מאז 1954 –פיתוח על ידי ד”ר מישל לטגרט.

ניתוח הלטג׳רט מקבל תאוצה והוא נחשב להכי טוב בתחום, נעשה בדרך כלל באופן פתוח (חתך לאורך כ-8-10 ס״מ) במהלך הניתוח מנסרים זיז הכורקוידי ומעבירים אותה, יחד עם הגיד הקצר של השריר הדו-ראשי מחובר אליה, לקידמת המכתש (הגלנןיד – חלק מעצם השכמה אשר מונח מול ראש עצם הזרוע – התפוח).

ההעברה מתבצעה בין הסיבים של השריר שמונח באופן טבעי אחורה לגיד הקצר (הסובסקפולריס). התצורה הזאת מאוד יציבה ונותן הישנות אפסית של הפריקות אחרי הניתוח.

ב-6 שנים האחרונות גם אתהניתוח לטרג׳ט ניתן לבצעה בשיטה הפולשנית הזעירה (שיטה ארטרוסקופית) על ידי 6 חתכים של כ1 ס״מ כל אחד. אחוזי הישנות של הפרוקות לאחר ניתוח לטרג׳ט פחות מ-5%.

בעיות כתף

שברים בכתף

מבנה הכתף: הכתף מורכבת משלוש עצמות: עצם הסקפולה – עצם השכמה עצם הקלויקולה – עצם הבריח עצם ההומרוס – עצם

קרע בשרוול המסובב

האנטומיה של השרוול המסובב: את השרוול המסובב מרכיבים ארבעה שרירים וגידים אשר מתחברים אליהם. הם עוטפים את ראש עצם הזרוע

אי יציבות של הכתף

היסטוריה ‫תיאור ראשון של אי יציבות של מפרק הכתף (Gleno -Humeral Instability) קיים בדפי ההיסטוריה לראשונה בפפירוס אדווין סמית (2500

האנטומיה של הכתף

המבנה של מפרק הכתף: המפרק של הכתף הוא המפרק הנייד אך עם זאת המפרק הכי פחות יציב מבין המפרקים הקיימים

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם​